<h1>ספר החינוך מצוה תצ"ט</h1>
<h2>דף כא:</h2>
שלא ירבה לו המלך שימלוך עלינו סוסים זולתי הצריכים למרכבתו ומרכבת פרשיו, וכמו שכתוב [דברים י"ז] לא ירבה לו סוסים, וענין המצוה שלא יהיו לו סוסים שירוצו לפניו לכבוד בעלמא ואפילו על סוס אחד בטל יהיה עובר על זה, ואמנם אם יהיו לו סוסים באצטבלאות שלו מוכנים למלחמה ופעמים שירכבו עליהם פרשיו אין זה בכלל לאו זה כלל, שאין עיקר הענין אלא על הצד שאמרנו שלא ינהיג לפניו תמיד סוסים בטלים למעלה ולכבוד, אבל יהיה לו בהמה אחת לבד למרכבתו, וכבר אמר הכתוב בטעם מצוה זו שהיא לבל ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וגומר, כלומר שלא ישלח למצרים מעמו שיקבעו דירתם במצרים לגדל לו שם סוסים שאין האיסור רק בקביעות דירה שם, וכמו שדרשו זכרונם לברכה [ירושלמי פ"י דסנהדרין ה"ח] לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לפרקמטיא, וגם שלא ירום לבבו בהרבות לו סוסים וכסף וזהב כי הסוסים לרוב יופיים וקלותם יתגאו בהם אדוניהם. דיני המצוה בפרק שני מסנהדרין. ונוהג איסור זה בזמן שארץ ישראל ביישובה שיהיה לנו מלך, וזאת מן המצוות שהן על המלך לבד, ומלך העובר על זה והוסיף אפילו סוס אחד פנוי להיות רץ לפניו כדרך ששאר מלכי אומות העולם עושים חייב מלקות.
